Abstract
בשנות העשרים של המאה הקודמת הוצעו במחקר העברי שתי גישות מנוגדות לגמרי ליוספוס, באמצעות מבואו של שימחוני ל'מלחמות היהודים' מכאן והפואמה 'מסדה' של למדן מכאן. המאמר מצביע על התהליך שעבר מאז המחקר העברי: מתקופה ארוכה שבה גונה מי ששרד ביודפת וקודשה דרכם של מתאבדי מצדה, לתקופה הפוכה - תקופה של הסתייגויות מסיפור מצדה הן כעובדה היסטורית, הן כדרך מוסרית, בד בבד עם עלית קרנו של יוספוס, כאיש וכהיסטוריון כאחד. לתהליך תרמו שיקולים מקצועיים - הופעת התרגומים של קדמוניות היהודים בשנות הארבעים; גילויים ארכאולוגיים בשנות הארבעים בקומראן וכלה בשנות השישים במצדה; והתגברות הנטיה לראות בחיבורים היסטוריוגרפיים ספרות ולאו דוקא לגנותם ולפוסלם בשל סטיות מן האמת. מגמות בעולם בכלל ובישראל בפרט, בצלן של השואה ומלחמות ישראל בשנות השבעים והשמונים - הביאו לכך שבסופו של דבר דחקה יודפת את מצדה והתקבלה הדעה הפוטרת את יוספוס מאשמת בגידה ואף מרוממת אותו כהיסטוריון וכסופר מחונן.
| Translated title of the contribution | War and Antiquities between Masada and Jotapata: Josephus in Hebrew Scholarship from the 1930s to the 1990s,” Remembering and Forgetting: Israeli Historians Look at the Jewish Past |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 45-63 |
| Number of pages | 19 |
| Journal | ציון: רבעון לחקר תולדות ישראל |
| Volume | 74 |
| State | Published - 2009 |
IHP publications
- IHP publications
- Eretz Israel -- History -- 586 B.C.-70 A.D., Exilic and Second Temple period
- Jews -- Historiography
- Masada Site (Israel)
- Qumran Site (West Bank)
- Yodfat (Israel) -- Antiquities