ממסורת למחלוקת: שינוי דרכי המסירה במשנתם של תנאים ראשונים

התנאים ראו עצמם כממשיכי דרכם ההלכתית של הפרושים. בד בבד הם המירו את סמכות מסורת האבות שבה דגלו הפרושים בעמדות עצמאיות, טיעונים דעתניים ומחלוקות. כבר הספרות התנאית עצמה נדרשה לתפנית זו, והיא כוללת מספר נרטיבים לקביעת הנסיבות לשינוי בדרכי הלימוד והמסירה. למשל על פי המסופר בראש מסכת אבות, מסירת התורה החלה בסיני, השתלשלה עד חמשת תלמידי רבן יוחנן בן זכאי ונקטעה שם. צמד הפעלים מסר וקיבל משמשים במשנה שם ממשה דרך שמעון הצדיק והזוגות עד הלל ושמאי ועד רבן יוחנן בן זכאי ותלמידיו. מכאן ואילך מימרות החכמים בפרקים הבאים פזורות ללא רצף מוגדר וללא מסגרת מסירה. אם כן לא פחות ממה שמשנה אבות טוענת לסמכות החכמים מתוך מסורת סיני, היא משייכת את תרבות המסירה לעולם שקדם להם. במאמר זההמחבר מבקש לבחון מקרוב היבט אחד של תפנית יסודית זו - שינוי בדרכי המסירה של מחלוקות - ולזהות ביצירתם של התנאים הראשונים גופה את עקבות השינוי ההדרגתי. בידינו לדלג אל מאחורי המקורות אל דרך לימוד הספרות התנאית מראשיתה כפי שהיא לפנינו מתאפיינת במחלוקות ובניסוח דעות חלוקות זו כנגד זו, אך מהו מקורה של תופעה ספרותית חדשה זו, שאינה מוכרת מספרות הלכתית קודמת? והאם ניתן לעקוב אחר התגבשותה של מסגרת מסירה זו? אין בידינו לדלג אל מאחורי המקורות אל דרך לימוד קדומה שאינה מיוסדת על קיומן של דעות חלוקות. אך סימני עיבוד טקסטואליים מסמנים שינויים בדרכי הלימוד, ובעזרתם אני מבקש לאתר במסורות המיוחסות לראשוני התנאים עדויות לתפנית במעמד המחלוקת במסורת ההלכה. זהו תהליך עדין ומורכב, שאין בו עדויות למהפכה אידיאולוגית; דרכי מסירה שונות, שרובן נסתרות מעינינו, המשיכו להתקיים זו לצד זו. (מתוך המאמר)