מעשה ומוסר בסילוק חפצים

פרק זה עוסק במשמעות הפיכתם של חפצים לאשפה. ההשראה שלו היא אנתרופולוגית במובן הרחב של המילה, ובה נקשר המין האנושי עם הכלים שהואר מייצר. העולם החומרי מתואר ככזה המכונן את האנושי ומתכונן על ידיו. "הדברים" מוצגים כעדות להיותנו בני אדם, הם היצירה שלנו והם המאפשרים לנו להיות מי שהננו. סילוקם של חפצים ממרחב החיים שלנו והפיכתם לאשפה נקשרים בפרק זה עם אי-נוחות מוסרית. חפצים דחויים מתוארים כעדות לכשל במעשה האנושי, כשל שיש להעלים ולקבור. יצרנו יותר מדי, השתמשנו פחות מדי, שברנו, הכנו דברים מיותרים או כאלה שאינם טובים דיים, משהו בהתנהלות שלנו הביא להצטברות של דברים שיש להיפטר מהם ולהעלימם מסביבתנו. החיבור בין מעשה למוסר מלווה את ההתייחסות לאשפה בזמנים שונים ובתרבויות שונות בפרק זה המחברת מספרת את המקרה של העיר העברית הראשונה. (מתוך המבוא)