Abstract
במשך כארבע מאות ושישים שנה, מכיבוש ירושלים בידי המוסלמים (638) ועד כיבושה בידי הצלבנים (1099), נתפסה ירושלים בעיני בני המערב כעיר נידחת במזרח, ורק מעטים העזו לסכן את עצמם במסע עליה לרגל אליה. תמונה זו השתנתה כבר במחצית השניה של המאה הי"א, שאז גברה תנועת העליה לרגל לירושלים. עם זה עד הכיבוש הצלבני הייתה חשיבותה של ירושלים לבני אירופה הנוצרית בעיקר במישור הרוחני. מסעי הצלב, כיבוש ירושלים והפיכתה לבירת "ממלכת ירושלים הצלבנית" חוללו שינוי של ממש במעמדה של ירושלים בתודעת בני אירופה הנוצרית. העיר הפכה לעיר ארצית קונקרטית בירת ממלכה שעיני רבים נשואות אליה. אחד הביטויים למעמדה החדש של ירושלים הוא הופעתן של מפות בכתבי יד מהמאה הי"ב, המציגות לראשונה את העיר. המאמר מנסה לברר את מקורותיהן של מפות ירושלים הצלבניות, את קישריהן אל מפות העולם הקודמות לתקופה הצלבנית ואת יחסי הגומלין בינן ובין מפות העולם שנוצרו לאחר מסעי הצלב.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 255-269 |
| Number of pages | 15 |
| Journal | ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה |
| Volume | 28 |
| State | Published - 2007 |
IHP publications
- IHP publications
- Jerusalem (Israel) -- History -- 1099-1244, Latin Kingdom, Crusaders
- Early maps