מקור חדש להיסטוריה (הקמתו של הארכיון לסינמטוגרפיה היסטורית)

טקסט שניסח ב-1898 הצלם ואיש העסקים בולסלב מטושבסקי ושמוקדש לצורך הדחוף, על פי תפיסתו, בהקמתו של "מוזיאון או ארכיון סינמטוגרפי". עוד בטרם מלאו שלוש שנים להקרנה הפומבית שקיימו האחים לומייר בפריז לסדרת הסרטונים הקצרים שצילמו, כבר הצביע מטושבסקי על יכולתו של המדיום האומנותי הצעיר לשמש כ"שיטה מוסכמת לחקר העבר". בדבריו הוא מצביע על היתרונות הגלומים ביכולתו של התיעוד הקולנועי לסייע בהבנת ההיסטוריה, אך גם מצביע על מגבלותיו. התלהבותו מן היכולות הוויזואליות-ההיסטוריות ניכרת בדבריו גם יותר מ-120 שנה אחרי שנכתבו. דברי המבוא שהקדים טוביאס אברכט-הרטמן למניפסט של מטושבסקי ממקמים את הצהרותיו על רקע התקופה שחי בה, אך מבהירים כי ההבחנות שהציע והחשיבות הרבה שייחס לתוצרים הקולנועיים החלוציים רלוונטיות גם לסרטים המופקים היום. לדברי מטושבסקי הקולנוע אינו רק מסמך היסטורי, אלא הוא "חלק מההיסטוריה עצמה". הסרטים אינם רק בגדר טקסט מאובן – ענבר אשר לכד, דרך מקרה ופלא, את טביעות אצבעה של ההיסטוריה – אלא הם עצמם ישות חיה המחוללת מהלכים היסטוריים בכוח נשימותיה הפילמוגרפיות. נדמה כי אין הוא מסכים עם תפיסת העולם שמייצגים דבריו של בן דורו נחום סוקולוב. מציאות ואומנות, היסטוריה וקולנוע אינן בגדר ממלכות המנותקות זו מזו, אלא הן מקיימות ביניהן דיאלוג מתמשך, משפיעות ומושפעות. רק נקודת מבט מחקרית המכירה בקיום היברידי זה יכולה לספק תמונה מלאה (מתוך המאמר)