מקל וחומר לגזרה שווה - על ריאליזם ונומינאליזם, טבע וגלות

בשני מחקרים שפרסמתי לפני כשני עשורים הצעתי להבחין בין הדת הכוהנית לדת הרבנית בעת העתיקה, בעזרת המושגים "ריאליזם" ו"נומינליזם", מושגים פילוסופיים ידועים שיוחנן סילמן ז"ל הראה את הרלוונטיות שלהם לחקר ההלכה. הצעתי שהגישה הריאליסטית למשפט מתאימה יותר לכוהנים, ושהדבר בא לידי ביטוי בהלכות כת מדבר יהודה ובהלכות המיוחסות על ידי חז"ל לצדוקים ולבייתוסים; ואילו הגישה הנומינליסטית מתאימה יותר לרבנים ("פרושים", "חכמים") ובאה לידי ביטוי בהלכותיהם. הצעתי להסביר את ההבחנה בכך שכוהן נולד ככוהן, טבעו הוא המגדיר אותו, והטבע חייב אפוא להיות חשוב ובעל סמכות בעיניו; ואילו רב אינו רב מטבעו אלא כתוצאה מהחלטתו להתמסר לתורה ומההחלטה של מוריו, חבריו וקהילתו להכיר בו כסמכות תורנית, תהליך שבסופו של דבר גם מוסד ונוסח כתהליך נומימליסטי פורמלי של סמיכה והענקת התואר "רבי". כוהן הוא כוהן כי כך נולד, גם אם אין יודעים שהוא כוהן, אך אדם אינו כוהן, גם אם נקרא כך, אם אינו כוהן משעת לידתו; ואילו רב הוא רב כי בעלי הסמכות החליטו לקרוא לו בשם זה, ואם לא עשו כן הוא אינו רב. במאמר שלהלן ברצוני לחזור ולעסוק בדברים אלה מכיוונים שונים. המאמר יחולק לשלושה חלקים: תחילה ארחיב את התזה הכללית - אכניס להשוואה בין ריאליזם ונומינליזם את שאלת סמכותה של מידת "קל וחומר", ואגב כך אעמוד על שתי דרכים בהן מבליטה המשנה את ההבחנה בין ריאליזם ונומינליזם. לאחר מכן אעיר מספר הערות על מאמר חשוב שפרסם ג'פרי רובינשטיין בתגובה לדבריי. לבסוף אבנה על דברי רובינשטיין כדי לחזק את התזה הכללית ולהכניסה למסגרת היסטורית כללית יותר. (מתוך המאמר)