Abstract
רקע: בחירום, כמו בשגרה, נדרשים אנשי מקצוע להתערב במשימות לאומיות בקרב אזרחים. הכנה מקצועית לקראת יציאה למשימה עשויה להגביר את תחושת היכולת להתערב בצורה יעילה. בעת התפרצות מחלת COVID-19 הוטל על צה"ל להיערך למתן מענה וסיוע למערכת הבריאות בישראל באמצעות המערך הרפואי של פיקוד העורף (פקע"ר). מטרה: תיאור המאפיינים המנטליים של כוחות הרפואה בפקע"ר אשר התגייסו למשימה, וכן הערכת תחושת יעילות פרוטוקול התערבות להגברת כושר נפשי אשר ניתנת על-ידי קצין בריאות נפש (קב"ן) בשתי קבוצות – אלה שקיבלו הכנה ואלה שלא. שיטות: במחקר השתתפו שתי קבוצות חובשים (N=116 ), גברים ונשים, שגוייסו למילואים למשימת תגבור מוקד מד"א במבצע "קרן אור". בעת גיוס הקבוצה הראשונה, נעשתה הכנה מנטלית חלקית. בעת גיוס הקבוצה השנייה, התבצעה הכנה מרוכזת על-פי פרוטוקול הגברת כושר נפשי. לשתי הקבוצות ניתנו שאלונים למילוי עצמי. באמצעות השאלונים נבדקו תחושותיהן של שתי הקבוצות לגבי ההכנה שניתנה להן, תחושת האיום ממחלת ה-COVID-19, מסוגלות אישית, תחושת קוהרנטיות, רווחה נפשית וחרדה מצבית. בנוסף, נבדקה שביעות הרצון מטיפול הצבא והמדינה במשבר ושביעות הרצון מהתנאים בשירות המילואים. תוצאות: בתוצאות המחקר נמצא כי בקבוצת ההתערבות, רמת השחיקה היתה נמוכה יותר ורמת הרווחה הנפשית (מיטביות) היתה גבוהה יותר בהשוואה לקבוצה שלא קיבלה התערבות. בנוסף, עמדת המשיבים כלפי טיפול הצבא במשבר הקורונה היתה חיובית יותר מעמדתם כלפי טיפול המדינה במשבר, והבדל זה ניכר בקבוצת ההתערבות יותר מאשר בקבוצה שלא קיבלה התערבות. מגבלות המחקר: המגבלה הראשונה נוגעת לחלוקה לשתי הקבוצות. לא מדובר בחלוקה מתוכננת מראש המאפשרת בקרה על משתנים מתערבים, אלא בתוצר של אילוצי דחיפות, כך שגם הקבוצה שלא קיבלה הכנה מנטלית מובנית קיבלה הכנה חלקית. מגבלה שנייה נוגעת לפער זמן הגיוס. ייתכן שאלה שהתגייסו מוקדם יותר, אף שהחלו בעבודה ללא הכנה מנטלית מובנית על-פי פרוטוקול, הסתגלו למשימה יותר מחבריהם שהתגייסו מאוחר יותר וקיבלו הכנה מובנית. דיון ומסקנות: אנשי כוחות הרפואה בפיקוד העורף מאומנים לטפל באזרחים באזורים מוכי אסון ולחלץ פצועים וגופות מאזורים אלה. מכאן, משימת המענה הטלפוני במוקד מד"א לאזרחים בעת התפשטות נגיף הקורונה (Severe acute respiratory syndrome coronavirus 2 – SARS-Cov-2), היתה חדשה ולא מוכרת. המשימה חשפה את כוחות הרפואה לחרדה, לתסכול ולכעס של האזרחים. למרות מגבלות המחקר, ייתכן שההבדל בין הקבוצות באופי ההכנה המנטלית שהן קיבלו אחראי לכך שבקבוצה שקיבלה את ההתערבות על-פי פרוטוקול נמצאו רמת שחיקה נמוכה יותר, רמת מיטביות גבוה יותר ושביעות רצון רבה יותר מטיפול הצבא במשבר בהשוואה לקבוצה שלא קיבלה הכנה על פי פרוטוקול. מכאן נובעות שתי המלצות עיקריות: ראשית, יש לתכנן מבעוד מועד מחקר אשר יבחן בצורה אמפירית את יעילות ההכנה המנטלית במטרה לתקף את הפרוטוקול תוך בקרה מוקפדת יותר, שלא התאפשרה במקרה זה, על משתנים מתערבים. שנית, יש לשלב את גורמי בריאות הנפש בהכנת כוחות ביציאה למשימה, באימוני השגרה, בעת גיוס כוחות הרפואה וההצלה בחירום, וכן תוך כדי המשימה ובסיומה. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 3-13 |
| Number of pages | 11 |
| Journal | הרפואה הצבאית |
| Volume | 17 |
| Issue number | 3 |
| State | Published - 2020 |
IHP publications
- IHP publications
- COVID-19 (Disease)
- COVID-19 Pandemic, 2020-
- Magen Daṿid adom
- Mental health
- Resilience (Personality trait)
