נפילתו של איקרוס ותצפיותיו של קפלר - ידע אסור, סקרנות ולידתו של המדע החדש במאה השבע עשרה

מאמרו של ד"ר רז חן-מוריס מתמקד בתמורות שחלו בייצוגו של איקרוס, הגיבור המיתי שנפל לים לאחר שהתקרב יתר על המידה אל השמש, בעת החדשה המוקדמת. חן-מוריס מדגים כיצד שימשה בראשית המאה השש עשרה נפילתו של איקרוס תמרור אזהרה מפני הניסיונות להבין את מה שנמצא מעבר ליכולת התפיסה החושית של בני אנוש, ובעיקר בפני ההתעמקות בגרמי השמיים. העוסקים באסטרונומיה גרסו כי מחקריהם מבוססים על הנחות בדיוניות, וכי טענתה של האסטרונומיה לידע היא בהכרח מוגבלת. ואולם, במאה השבע עשרה סיפקו התפתחויות בתחום האופטיקה "כנפיים" חדשות לעוסקים באסטרונומיה, וביססו את מעמדה כמדע פיסיקלי. חן-מוריס טוען שרק נטישתם של החושים האנושיים כמקור לידע, והחלפתם במכשירים חדשים דוגמת הטלסקופ, הם שאפשרו לגבור על החרדה המסורתית מפני חקר גרמי השמיים. אמנם, המדע החדש התבסס על השימוש במכשירי תצפית מלאכותיים לגילוים של סודות הטבע, אך זאת רק במסגרת הסגורה והבטוחה של מצפה הכוכבים או המעבדה. (מתוך המבוא לגיליון)