נקבות מים בנחל עמל - עדות לתעשיית סוכר בתקופה הממלוכית?

משחר ההיסטוריה האנושית נודע עמק בית שאן כְּאזור שופע המים וכמקום הפורה ביותר בארץ ישראל מבחינה חקלאית. קבוצת הנחלים המרכזית שמקובצת בו כוללת מערכת ערוצים שופעי מים ומעיינות; הגדול ביניהם הינו עין עמל (عين عمل, עין אל עאציי) המזין את נחל עמל בגן השלושה. שפע המים בזרימי תם התאים ביותר לבנייתם של מתקנים קדומים שפעלו בכוח המים, כגון טחנות קמח, ששרידיהן פזורים לאורך כל הנחל. במסגרת עבודות פיתוח בנחל נחשפו בגדותיו נקבות חצובותבקפידה. על פי הפעילות הקרסטית העשירה בהן נראה שהן שימשו להובלת מים. חשיפתן של מערכות תת קרקעיות להובלת מים בדופנות נחל עמל חייבה מחקר לא שגרתי לגבי הצורך בחציבתן, בתפקידן ובתפקודן. עקב סימני זרימה, סמיכותן לנחל והשרידים של מבני טחנות עתיקות, ובשל העדר סימנים לשימושים אחרים, אנו מניחים שהן נחצבו לצורך הנעה של מתקן תעשייתי בכוח המים. השיפוע הקל בין הנקבות לטחנות הוביל למסקנה שעוצמת המים הזורמים בנקבות אינה חזקה מספיק להנעת כפות של אבני רחיים לטחינת גרגרי חיטה לקמח דק. מהידע שנצבר מחקירתן של טחנות קמח עולה שהנעתן התבססה על רובת מפל; קרי: בניית אמות עיליות שבתוכן זרמו מים בשיפוע והקמת ארובות לגובה שעשוי להגיע לעשרה מטרים. נד המים שנפל מגובה רב סיפק די כוח לפעילותן של טחנות קמח. טחנות הקמח הקדומות המוכרות ברחבי הארץ אכן הונעו באמצעות הזרמת מים באמות עיליות והפלתם לתוך הארובה הבנויה. הנחה נוספת הייתה, שמערכות להובלת מים, שהן פשוטות יחסית מבחינה טכנולוגית, ותפקידן אף הוא להניע כפות, נדרשו לצורך חיוני בתעשייה חשובה אחרת שאיננה טחינת קמח. על כן יש לאתר הפקה של מצרך חשוב אחר, שאין בו צורך בבניית אמות מים וארובות ובהפלת המים מגובה רב כדי לקבל כוח מים עז. הן ממצאים של חפירות ארכאולוגיות שנעשו בערב באזור והן מקורות היסטוריים מהתקופות הצלבנית והממלוכית הביאו להשערה שהנקבות יכלו לשרת טחנות סוכר.