נשים עיוורות בצומת שבין מגדר, מוגבלות ותרבות חזותית: התייחסות תיאורטית

ההתייחסות התיאורטית המובאת במאמר מהווה סקירה קצרה של מקומן של נשים עיוורות בצומת המפגיש תיאוריות מתחום לימודי מגדר, לימודי מוגבלות ותרבות חזותית, עם דגש על הנושא של מראה חיצוני (appearance). התייחסות זו מביאה בקצרה מעט מהמורכבויות התיאורטיות המשליכות על מיקומן החברתי של נשים עיורוות ועונה לשאלה מדוע יש חשיבות במחקר העוסק בזהות מגדרית וכינון נשיות בקרב נשים עיוורות באופן כללי, ובניתוח אסטרטגיות של אוכלוסיה זו לניהול מראה חיצוני, בפרט. סקירה זו התפרסמה בעבר במסגרת מאמר העוסק בניהול מראה חיצוני של נשים עיוורות, אשר התבסס על מחקר דוקטורט בנושא מגדר ונשיות בקרב נשים עיוורות ובהבניית ראייה ועיוורון בישראל. המאמר ממנו לקוחה סקירה זו טוען כי אסטרטגיות לניהול מראה חיצוני משמשות נשים עיוורות ככלי אפקטיבי לניהול סטיגמה, ומאופיינות בדואליות; מצד אחד, ניהול מראה חיצוני מחייב משמוע קפדני של הגוף בהתאם לנורמות וויזואליות של התרבות הרואה, ומצד שני, הוא מהווה אתר לביטוי ולקבלה של הנאה חושית. ניהול מראה חיצוני על כן, הינו משמעותי בניהול משא ומתן עם אידיאולוגיית הנורמליזציה, ומאפשר לנשים עיוורות לדחות את המיקום החברתי הסטריאוטיפי אותו החברה מייעדת להן כנשים בעלות מוגבלות, ולטעון לזהותן כ-"feminine blind-person". הדיון המובא במאמר השלם מתמקד בשלוש תמות מרכזיות: מראה חיצוני ככלי לניהול סטיגמה (stigma management), מראה חיצוני כאתר משמוע של הגוף, ומראה חיצוני כמבטא שימוש עשיר בחושים וביטוי של "הון חושי". המאמר מתבסס על ראיונות, ומתייחס גם להקשר הישראלי בתוכו ממוקמות נשים עיוורות. על ידי ניתוח מראה חיצוני של נשים שאינן מסתמכות על ראייה כחוש מרכזי, המאמר מאפשר לאתגר את מקומו הדומיננטי של המבט בחשיבה על הגוף הנשי והפרפורמנס המגדרי, ולהבין פרקטיקות משמוע ותהליכי חיברות מזווית חדשה.