עלייתה וירידתה של הסוציולוגיה מן הבמה החינוכית

חוקרים מתחום הסוציולוגיה של החינוך הובילו את מדיניות החינוך בשנות ה-60 של המאה ה-20 ועיצבו את הרפורמה המבנית, שהתרחשה במערכת החינוך בשנת 1968 וכונתה "רפורמת האינטגרציה". החל משנות ה-80 של המאה ה-20 ניכרת השפעה גוברת של חוקרים מתחום מדיניות ציבורית וכלכלה בקביעת מדיניות החינוך, ותחומי דעת אלו אף עיצבו את הרפורמה הניהולית המוצעת בדוח דוברת (2005). כיצד ניתן להבין את ירידת קרנה של הסוציולוגיה ואת עליית קרנן של הכלכלה והמדיניות הציבורית בקביעת יעדי החינוך? החלטות בדבר רפורמות חינוכיות הן תוצר של תהליך ארוך טווח (40-30 שנה), שבמהלכו הולך ומשתרש שיח מדעי-חינוכי מסוים ("שוויון הזדמנויות" או לחלופין "אחריותיות" ו"מדידה והערכה") תחילה בזירה המדעית ולאחר מכן בזירה הפוליטית והציבורית. הדמויות המרכזיות המובילות את התהליכים האלה הן אפוא חוקרים ויצרני ידע המקדמים שיחים, המביאים בסופו של דבר, בתמיכתם של פוליטיקאים ומקבלי החלטות, לרפורמות המיוחלות. בעזרת המודל הנאו-ובריאני הכולל שלושה אלמנטים - הבניית שיח רפורמיסטי, יצרני ידע כקבוצת סטטוס ורשתות רפורמיסטיות גלובליות - מאמר זה מנתח את הרפורמה המבנית של שנת 1968 ואת הרפורמה הניהולית המוצעת של שנת 2005 דרך עיון ברכיביהן המרכזיים: 1. השיח הרפורמיסטי הכולל את הבעיה החברתית שהרפורמה נועדה לפתור ("הפער העדתי" ברפורמה הראשונה לעומת "הפער ההישגי הבין-מדינתי" ברפורמה השנייה) 2. יצרני הידע המעורבים בעיצוב הרפורמה (סוציולוגים של החינוך בראשונה לעומת חוקרי מדיניות ציבורית וכלכלנים בשנייה) 3. האובייקטים החברתיים שהרפורמה מקדמת (לדוגמה, ייעוץ חינוכי במקום מיון באמצעות ה"סקר" בכניסה לחינוך העל-יסודי בראשונה לעומת הערכה ומדידה בשנייה). המודל התאורטי הנאו-ובריאני מאפשר לצייר תמונה ברורה של השינויים שחלו בקביעת מדיניות החינוך משנות ה-50 של המאה ה-20 ועד ימינו על-ידי השוואה בין שתי הרפורמות. ההשוואה מצביעה בבירור על המעבר של שיח, שחקנים ואובייקטים חברתיים מתחום הסוציולוגיה לתחום הכלכלי-ניהולי. (מתוך המאמר)