על אי-קוהרנטיות בין ריבוי מימושים לבין נסמכות: טיעון לטובת פיזיקליזם-סוג

הרוח - מצביה, פעולותיה והיפעלויותיה - היא, במובן חשוב הכל. רוחנו אינה רק אספקט של חיינו, אלא היא-היא חיינו. רגשות, תחושות, מחשבות, זכרונות - כל המצבים והתהליכים המנטליים ההלו הם אנחנו. והשאלה המרכזית בנוגע לרוח היא זו. על פי מיטב שיפוטנו, המציאות הבסיסית של העולם היא המציאות שעליה מספרים לנו הפיזיקה ומדעי הטבע האחרים. מציאות זו היא חסרת משמעות ואין בה אספקט או חלק מנטלי. גופנו כולו, ובפרט מוחנו, הם חלק מאותה מציאות בסיסית. והשאלה היא, איך אפשר להסביר את מציאות חיינו המנטלית באופן שהוא מתיישב עם המציאות הבסיסית של העולם, ואף תוצאה טבעית שלה, כפי שזו שזו מתוארת על ידי מדעי הטבע. תשובה מסורתית לשאלה זו היא, שהמנטלי אינו פיזיקלי. זוהי התשובה הדואליסטית. במאמר זה לא נעסוק בביקורת על הפתרון הדואליסטי המסורתי. ברצוננו להתמקד בתפיסות שרואות את עצמן פיזיקליסטיות, כלומר בתפיסות המחויבות לרעיון שאת המציאות המנטלית יש להסביר כחלק מן המציאות הפיזיקלית. מחברי המאמר מנסים לעמוד על מהות הקשר שבין פרט מנטלי לפרט פיזיקלי בהתאם לשתי תיאוריות פיזיקליסטיות: פיזיקליזם רדוקטיבי ופיזיקליזם לא רדוקטיבי. בעוד שתי התיאוריות מקבלות את התזה של פיזיקליזם-פרט, לפיו כל פרט - ובמיוחד כל פרט מנטלי - הוא פרט פיזיקלי, הרי שלפי הפיזיקליזם הרדוקטיבי כל הפרטים המנטליים השייכם לסוג מנטלי מסויים זהים לפרטים פיזיקליים השייכים לסוג פיזיקלי אחד ויחיד ; ומנגד, כל הפרטים הפיזיקליים שזהים לפרטים מנטליים, זהים לפרטים מנטליים השייכם לסוג מנטלי אחד ויחיד - פיזיקליזם סוג ; לעומת זאת, לפי הפיזיקליזם הלא רדוקטיבי ישנו ריבוי מימושים, כך שהפרטים של סוג מנטלי נתון יכולים להיות זהים לפרטים פיזיקליים השייכם לסוגים פיזיקליים שונים.