על אפשרותה של אהבה אוניברסלית

ציווי האהבה, "ואהבת לרֵעך כמוך", עשוי לעורר תמיהה גם בעיתות שלום: ככלות הכול, אנחנו רגילים לחשוב על אהבה כספונטנית (ובזאת לא ניתנת לציווי) וכאקסקלוסיבית (ובזאת לא אוניברסלית). לעומת זאת, בעיתות מלחמה, הציווי עשוי להיראות לא רק תמוה, אלא לגמרי תלוש מהמציאות ואולי אפילו מקומם: שהרי אם ה"רֵע" שאנו נדרשים לאהוב הוא הזולת, ואם גם האויב הוא זולת, איך אפשר – ולמה בכלל צריך – לאהוב את הרֵע? מאמר זה נכתב בזמן מלחמה, כך שלא מדובר בשאלה תיאורטית בלבד. המאמינים בנכונות העמדה שהציווי מבטא ניצבים בימים אלו בפני אתגר שהוא לא רק אינטלקטואלי ומוסרי, אלא גם רגשי. נדמה שלא יכול להיות מרחק גדול יותר בין הכאב, הכעס, הזעזוע, והזעם שאנו חשים ובין אהבה. מהי משמעותו של ציווי האהבה אפוא והאם בכלל אפשר לעמוד בו – בימי מלחמה, ובכלל?‍ציווי האהבה עומד במרכז היצירה עבודות אהבה, שהיא יצירתו היחידה של קירקגור שמוקדשת לאהבה. שכן, על אף שאהבה (ובפרט רומנטית) היא נושא שחוזר ועולה בכתביו של קירקגור, את דיונו השיטתי והמקיף באהבה אנחנו מוצאים רק ביצירה זאת, שפורסמה ב־1847, ובשונה מרבות מיצירותיו חתומה בשמו (ולא בפסבדונים, כפי שהוא נהג לעיתים קרובות לעשות). קירקגור, כך מתברר מהר מאוד, איננו עוסק בשאלה "מהי אהבה" (כלומר, מה הטבע שלה, תכונותיה, או הפנומנולוגיה שלה) אלא בשאלה "כיצד נכון לאהוב". והטענה שלו היא שאם אנחנו רוצים לאהוב נכון, לאהוב כמו שצריך, עלינו לאהוב לא כמו שהמשוררים מלמדים אותנו לאהוב – בסערת רגשות ובשכרון חושים, תוך התמקדות ב"אחד והיחיד" – אלא כמו שהציווי מורה לנו: עלינו לאהוב את הרֵע (כלומר, הזולת או, במונחיו של קירקגור, ה"שכן") כמונו. אבל מה זה בדיוק אומר? ‍הבנה מקיפה של הציווי מחייבת לשאול על כל אחד משלושת רכיביו: מה זה "לאהוב"? מיהו ה"רֵע/זולת/שכן"? ומה הכוונה ב"כמוך"? כמו קירקגור, גם אני אתמקד בעיקר בשני החלקים הראשונים של הציווי: "ואהבת לרעך". אבל בכל זאת אתחיל בהבהרה קצרה לגבי ה"כמוך". (מתוך המאמר)