על המדיאטיזציה של העדות: תגובה לווייסמן וסימון

הטקסט מהווה מאמר תגובה למאמרן של כרמל ווייסמן ועלמה מריה סימון בנושא התיעוד מאירועי השבעה באוקטובר. המחבר מסכים עם המסגרת המושגית המחברת בין עדות, מדיה וטראומה, אך מציע הקשרים משלימים. ראשית, נטען כי שליפת הטלפון הנייד במצב מסכן חיים אינה פרדוקסלית אלא פעולה אינסטינקטיבית המהווה חלק מרפרטואר רחב של פעולות טכניות המרכיבות את חיי היום-יום. שנית, המחבר מצביע על כך שיש להתייחס לעדות מדיה כתופעה רב-ממדית הכוללת גם פלטפורמות דיגיטליות, שיתופים, מיזמי עדות אזרחיים וממסדיים, וקישוריות בין פלטפורמות, ולא רק לתיעוד החי בזמן אמת. לבסוף, המאמר דן במעמדו של האותנטי בעדות כאקט פרפורמטיבי, ובסכנה הטמונה בהתמקדות היתר בשיח הרגשי. המחבר מזהיר כי שיח המבוסס אך ורק על תחושות עלול למנוע התפתחות של דיון ביקורתי המציב את האירועים בהקשר רחב של סיבות, תוצאות, כוח ואינטרסים, שהוא הכרחי להתמודדות אמיתית עם אירועי השבעה באוקטובר.