עמדת מיעוט ואחריות משותפת: על חופש הביטוי של שרי הממשלה

לפי תפיסה מקובלת, מכוח עקרון האחריות המשותפת, שרים אינם רשאים להצהיר לפני הכנסת ולפני הציבור כי הם מתנגדים להחלטה או למדיניות מסוימת של הממשלה. בחיבור זה מוצע לבחון מחדש עמדה זו. לפי הגישה המוצעת, התבטאות של שר במקרים מן הסוג הנדון כאן אינה מפרה את עקרון האחריות המשותפת. האיזון הנדרש הוא בין חובת הנאמנות של השר לממשלה לבין האינטרס הציבורי בהחלת ביקורת ראויה על עבודת הממשלה וחובת הנאמנות של שר כלפי הכנסת וכלפי הציבור. התוצאה הנובעת משקלול האינטרסים הללו היא הכרה בכוחו של שר להציג לפני גורמי פיקוח, ובהם הכנסת, מבקר המדינה ובית המשפט, וממילא גם לפני הציבור, לא רק את עמדת הממשלה אלא גם את עמדתו החולקת. שר אינו רשאי לפעול לסיכול החלטת הממשלה, והוא נדרש לבטא הכרה מפורשת בכך שכחבר הממשלה מוטלת עליו אחריות משותפת להחלטה; אך הוא רשאי להציג את עמדתו שלפיה החלטת הממשלה היא שגויה ואת הנימוקים לכך, ובדרך זו לסייע לגופים שמופקדים על בחינה ביקורתית של החלטות הממשלה. (מתוך המאמר)