Abstract
למערכת ה"כימית-סנסורית", שכוללת את חוש הטעם ואת חוש הריח, יש תפקיד חשוב בפיזיולוגיה האנושית. כיום מוכרים חמישה טעמים: מתוק, מר, חמוץ, מלוח ו"אוממי" (Umami). עד לפני שנים מספר, המחשבה הייתה ששומן הוא תחושה ולא טעם. כיום מתווספות ראיות מדעיות לכך שהשומן הוא "טעם שישי". אבולוציונית, מערכת זו עוזרת לנו להתגונן מפני רעלים (שבטבע לרוב מזוהים עם טעם מר) ומפני מזונות מקולקלים (שבטבע הם לרוב חמוצים), ומנגד מדרבנת אותנו לצרוך אבות מזון החיוניים לחיינו כגון פחמימות (טעם מתוק), חלבונים (טעם אוממי), ויטמינים ומינרלים (חמוץ ומלוח). הפרעות בחוש הטעם והריח גוררות השלכות מקומיות בחלל הפה, כמו גם השלכות מערכתיות. הפרעות תחושה מסוג זה החלו לקבל תשומת לב ראויה רק ב-30 השנים האחרונות. אחד האירועים החשובים שהעלו את הנושא לסדר היום הוא הענקת פרס נובל בפיזיולוגיה או ברפואה לשנת 2004 ללינדה בק ולריצ'רד אקסל, על עבודותיהם שתיארו את המנגנון המולקולרי המורכב של מערכת הריח. אנשי המקצועות הדנטליים הם לעתים הגורם הראשון שאליו פונים בתלונה על הפרעת טעם, ומכאן חשיבות הידע - הן לצורך זיהוי הבעיה והן לשם הפניה לאנשי המקצוע בתחום. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 20-22 |
| Journal | שיננות |
| Issue number | 59 |
| State | Published - 2017 |