Abstract
ניתן להבחין במקביל למגמה שטיפחה פולקלוריסטיקה אתנית, ואשר הדגישה את הריבוי התרבותי היהודי, במגמה של פולקלוריסטיקה יהודית-לאומית, שהדגישה גורמים מאחדים מתוך נקודת מוצא של תרבות יהודית אחת משותפת. מחבר המאמר מעיין בהתפתחותן של שתי מגמות אלו, ומנסה להסביר את הסיבות להפיכת "העדה" ולא "העם" - למקום שבו מעוגן הפולקלור היהודי בישראל. מודגש כי המחבר איננו מבכר את הגישה הלאומית על פני זו האתנית. אם כבר, להיפך, המחויבות לסיפור של קבוצות, ולזוויות ראייה יחסיות, מצריך לבחון את אימוצן של הנחות בדבר טבען של קבוצות חברתיות על ידי חוקרים שנהו אחר שתי המגמות המחקריות הללו. המאמר פותח בתיאור אחד מרגעי ההכרעה המשמעותיים בעימות שבין שתי גישות אלו, רגע שבו תפסה הקבוצה האתנית באופן גלוי את הבכורה בחקר הפולקלור בישראל. בהמשך המחבר מציע שני הסברים להכרעה זו, וכן הסבר נוסף לכך שהפולקלוריסטיקה האתנית הוסיפה למשול בכיפה בעבודתם של דב נוי ושל תלמידיו באוניברסיטאות בישראל.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 809-830 |
| Number of pages | 22 |
| Journal | מכאן |
| Volume | 15 |
| Issue number | 2 |
| State | Published - 2015 |
IHP publications
- IHP publications
- Folklore -- Study and teaching