פניקה מוסרית והשחיתות השלטונית: השתלטות העברה הפלילית של הפרת אמונים על התחום האתי והמשמעתי

העברה הפלילית של הפרת אמונים נתפסת כאחת העברות המרכזיות למלחמה בשחיתות השלטונית. בהיותה עברת-סל, על בתי-המשפט לתחום את גבולותיה, תוך מתיחת קו הגבול בינה לבין הפרות משמעתיות או אתיות. בעבר, ולמרות העדר תיחום מדויק לעברה של הפרת אמונים, זיכו בתי-המשפט לא פעם נבחרי ציבור ועובדי ציבור בכירים מהעברה של הפרת אמונים תוך שהם מדגישים כי מידת הפגיעה באמון הציבור - גם אם אין להקל בה ראש - אינה מגיעה למידה המצדיקה את הפעלתו של המנגנון הפלילי, וכי המקרה ממחיש את הגבול שבין עברה פלילית לעברה משמעתית (פרשת גנות). בדיון הנוסף בפרשת שבס התבקש בית-המשפט העליון לקבוע את תחומי פרישתה של עברת המרמה והפרת אמונים. בית-המשפט בחר להימנע מלתת לעברה פירוש מצמצם, כדי לא לשלול מהחברה הישראלית מכשיר חשוב לשמירה על הערכים שביסוד השירות הציבורי. במאמר bטען כי הרטוריקה שנקט בית-המשפט בפרשת שבס, כמו-גם האופן שבו פורשו הערכים המוגנים ויסודות העברה של הפרת אמונים, מלמדים כי המאבק בשחיתות הציבורית הגיע לממדים של "פניקה מוסרית". פניקה זו הביאה לידי השתלטותה של העברה הפלילית של הפרת אמונים על תחומים משמעתיים ואתיים. (מתוך המאמר)