Abstract
המאמר בוחן את סוגיית הפסקול והיחס בינו לבין התמונה בסרטיו של צ'ארלי צ'אפלין החל מסרטו האילם 'הקרקס' (The Circus, 1928) ועד ל'אורות הבמה' (Limelight, 1952), סרט הקולנוע שלו, שמסכם את מכלול יצירתו. לאורך כל השנים הללו הוא משתמש בקול ונמנע מלהשתמש בו בדרכו הייחודית והמקורית. צ'אפלין יצר דרכי מבע חדשניים לשימוש בקול. בסרטיו הוא עימת בין חוש הראייה של הצופה לבין חוש השמיעה שלו. באמצעות המתח שבין הנראה לנשמע הגדיר מחדש את הקודים המתפתחים של המבע הקולנועי בעידן שאחרי הראינוע. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 2011 |
| Number of pages | 1 |
| Journal | היסטוריה ותיאוריה |
| Volume | 22 |
| State | Published - 2011 |
IHP publications
- IHP publications
- Motion pictures
- Silent films
- Sound