ראש לשועלים או זנב לאריות: אי השוויון בליגת העל בכדורגל

כיצד מנהל בוחר צוות מנצח? עבודה זו מציעה דרך חדשה לחקירת פונקצית הייצור של צוות שמיושמת על ליגת העל בכדורגל. נמצא שקבוצות כדורגל שנמצאות בראש טבלת ליגת העל אינן נוטות להעסיק עירוב של כישרונות קוטביים. הן אינן לוקחות לצוות המוביל אפילו שחקן אחד שהוא בעל כישרון דל שעלותו נמוכה אלא נוטות להישען בעיקר על "אריות" בעוד צוות השחקנים המוביל בקבוצות התחתית נוטה להיות מורכב מכישרונות נמוכים ("שפנים") ואף לא אריה אחד. ממצאים אלו מלמדים על יחס השלמה חזק יותר בין בעלי כישרונות קרובים. לעומת זאת הממצאים של עבודה זו אינם חד משמעיים לגבי השפעת הגדלת מספר הזרים בעונת 1999/00 על מצבם של השחקנים הישראלים. אומנם שכרם של השחקנים הישראלים ומספרם עלו במקביל לכניסת הזרים דבר שמצביע אף הוא על יחס השלמה בין כישרונות אך על פי גישת "הפרש ההפרשים" צעד זה השפיע שלילית על שכרם של השחקנים הישראלים. עבודה זו בודקת גם מה קרה לאי השוויון לאורך השנים בהם עבר ענף הכדורגל מעבר חד מכלכלה ריכוזית לצד הקוטבי של כלכלת השוק, "כלכלת הכוכבים". עבודה זו מוצאת רמת אי שוויון גבוהה למדי בהתחלקות השכר בין שחקני ליגת העל. כמו כן נמצאה מגמה ברורה מאמצע שנות השמונים של עלייה באי השוויון בניקוד של קבוצות ליגת העל. ענף הכדורגל עבר אותו תהליך (אף כי חד יותר) שעבר על המשק: התרחבות פערי השכר בחברה הישראלית במקביל למעבר המשק ממעורבות ממשלתית לכלכלת שוק.