רגשות הנפש

דקרט אינו דוגל בהכנעת הרגשות אלא שואף לגייסם לטובתה של הפעילות התבונית האנושית. בעוד שבחיבוריו הפילוסופיים המוקדמים חיפש דקרט להדריך את השכל האנושי, הרי בספר זה הוא מציע דרך לרסן ולנתב את חיי הרגש ככלי הכרחי להפעלתה הנכונה של התבונה האנושית. ספר זה שופך אור חדש ושונה על הפילוסופיה של דקרט: השאלות על אודות היחסים בין הגוף לנפש, מקומה של האתיקה בעולם מתמטי-מדעי, ובעיקר השאלה מהי פילוסופיה ומהי מטרתה – כל אלה מקבלות כאן תשובות מפתיעות. הקריאה ב"רגשות הנפש" מציגה בפני הקורא את ניסיון ההתמודדות של 'האדם החושב', השכלתני, עם מועקות המטילות את צלן על העולם המדעי-מודרני למן המאה ה-17 ועד ראשיתה של המאה ה-21. רגשות הנפש (1649) – המתורגם כאן לראשונה לעברית – הוא ספרו האחרון של רנה דקרט, אשר ראה אור מספר שבועות לפני מותו. בספר זה נבחנת ומעוצבת דמותו של האדם על ספו של העידן המודרני. דקרט, אשר ידוע כפילוסוף שכלתני הדוגל בהעמדת העולם כולו על הסברים מתמטיים, מתמודד כאן עם מורכבותה של הנפש האנושית. צעד אחר צעד הוא מגדיר את הרגשות השונים ומעניק הסברים מדעיים על פי דרכו לסיבות היווצרותם ולתפקידם בחיי האדם, כל זאת במטרה להדריך את הקורא אל עבר החיים הטובים.