ריקושטים יהודיים ודמוקרטיים

המאמר בוחן כמה מההשלכות הנורמטיביות של הגדרתה החוקתית של מדינת-ישראל כ"יהודית ודמוקרטית" על מעמדו של המיעוט הערבי-הפלסטיני בישראל. הטענה העיקרית של המאמר היא שמעבר לוויכוח העקרוני בדבר ההצדקות העיוניות להגדרתה של מדינת-ישראל כאמור, התבססו כבר כמה השלכות נורמטיביות ("ריקושטים") של ההגדרה עצמה בשני תחומים עיקריים: בתחום הלאומי ובתחום הדתי. בתחום הלאומי ניכר קיומו של חסם בספרה הציבורית המונע את התערערותה של הדומיננטיות של זהותה היהודית של המדינה. אף שחסם זה מוכר וידוע, המאמר מבקש להראות כי דומיננטיות זו זוכה בהכרה גם כאשר הנורמה המשפטית המוצהרת היא שוויון בין הביטוי של ה"ערך" היהודי לבין הביטוי של ה"ערך" הערבי. הדגמה של הדברים אפשר למצוא בנושא מעמדה של השפה הערבית בישראל כשפה רשמית. באשר לתחום הדתי, המאמר מציג את התופעה השכיחה שהדיון בענייני דת ומדינה בישראל מתמקד בעיקר במתח שבין ערכי היהדות לבין ערכים ליברליים, כפי שהם משתקפים בעיני הציבור החילוני היהודי בישראל. הטענה המועלית במאמר היא שתופעה זו היא פועל יוצא מפרדיגמה חשיבתית הנגזרת שוב מאופייה היהודי של המדינה. על-פי אותה פרדיגמה, ענייני הדת של האוכלוסייה הערבית הועברו למישור דיון אחר – מישור הזכויות הקיבוציות של המיעוטים במדינה. אך גם למעבר זה יש השלכות נורמטיביות, מהן המגבילות יותר את היחיד הנמנה עם אחת העדות הדתיות הערביות בנסותו להשתחרר מהנורמה הדתית, ומהן המשחררות אותו יותר (גם בהשוואה לציבור היהודי), בדיוק משום שענייני הדת של האוכלוסייה הערבית אינם נתונים בשליטתן של חלק ממערכות האיזון שנוצרו בקרב האוכלוסייה היהודית (תקציר מתוך המאמר).