רעיית בקר ככלי לניהול בר-קיימא של שטחי החורש הטבעי באזורנו

השימוש ברעייה מבוקרת נעשה בשנים האחרונות כלי יעיל ומקובל בניהול שטחים פתוחים שונים. אף על פי שמרבית שטחי החורש הטבעי בארץ מנוצלים כיום לרעיית בקר, עדיין לא נבחנה באופן כמותי השפעת ממשק הרעייה של הבקר על מבנה הצומח המעוצה, על הרכבו ועל התחדשותו. מידע זה חיוני ליצירת בסיס מושכל שיאפשר השגת מטרות רבות וממשק בר–קיימא של החורש באזורנו. מטרת המחקר הנוכחי היא לאפיין את הגורמים הביוטיים, האביוטיים והממשקיים המשפיעים על המבנה ועל ההרכב של הצומח המעוצה בחורש ועל התחדשותו מזריעים, תוך התמקדות בהשפעת לחצי רעיית בקר. המחקר התבצע בחוות חט"ל (חורש טבעי למרעה) שבגליל המערבי. 2100 דונם חולקו לארבע חלקות משנה ובהן שני טיפולי רעייה בשתי חזרות, בלחצים של 30 ו-18 דונם לפרה. השינוי בצומח נבחן על–ידי השוואת מצבם של 56 חתכי צומח באורך של 20 מטר, שהוצבו ב-2007 לפני תחילת טיפולי הרעייה, למצבם לאחר ארבעה מחזורי רעייה שנתיים. חתכי הצומח הוצבו בשני לחצי הרעייה ובשני טיפוסי צומח: חורש פתוח וחורש סבוך שיש בו בעיקר עצים. תוצאות המחקר הראו כי מידת ההשפעה של הרעייה מותנית בעיקר בלחץ הרעייה, בטיפוס הצומח ובמצב ההתחלתי שלו. שני לחצי הרעייה הקטינו באופן משמעותי את כיסוי הצומח המעוצה, אך לא פגעו בעושר המינים המעוצים ובהתחדשות החורש מזריעים, ועל כן הם תומכים בניהול בר–קיימא של חורש טבעי. בטיפול לחץ הרעייה הגבוה הייתה הסרת הביומסה גדולה יותר. עוד נמצא, כי מיקום המים הוא גורם מפתח בהתנהגות בעלי החיים, ולכן המרחק ממקור המים משפיע על ההרכב ועל המבנה של הצומח המעוצה. לסיכום, רעיית בקר מבוקרת ומושכלת היא כלי יעיל, המאפשר השגת יעדי ממשק רבים וניהול בר–קיימא של חורש טבעי בעלות כלכלית נמוכה. (מתוך המאמר)