שביעות הרצון של ילדים מהשהות ומהטיפול במרכז חירום ומידת השתתפותם בקבלת החלטות, על פי תפיסת אנשי מקצוע

בעשורים האחרונים החלו לעסוק בישראל ובעולם כולו בסוגיות הקשורות למעמדו של הילד, לזכויותיו ולחובותיו. עקרונות של חיים, הישרדות והתפתחות, טובת הילד, השתתפות ושוויון מהווים אבן יסוד בחקיקה, בשפיטה ובמחקר. המחקר שעליו מבוסס מאמר זה מצטרף לנעשה בתחום המחקרי ובוחן את נקודת המבט של אנשי מקצוע על שביעות רצון של ילדים בגילים 14-8 מהשהות ומהטיפול במרכזי חירום ועל מידת השתתפותם בהליך הטיפולי. נבדק הקשר בין משתני הרקע שלאנשי המקצוע לבין נקודות המבט שלהם על שביעות רצון הילדים וכן על השתתפות הילדים בקבלת החלטות. כמו כן נבדק הקשר בין נקודת המבט שלהם על שביעות רצון הילדים לבין האופן שבו הם תופסים את השתתפות הילדים בקבלת החלטות. במחקר השתתפו 147 אנשי מקצוע משמונה מרכזי חירום, אשר מילאו שאלונים אנונימיים. הממצאים מצביעים על כך שרוב אנשי המקצוע חשבו שהילדים במרכזי חירום שבעי רצון מהשהות ומהטיפול. ממוצע שביעות הרצון של הילדים על פי אנשי מקצוע עם ותק מעל חמש שנים נמצא גבוה מזה שגרסו בעלי ותק קטן יותר. אנשי מקצוע עם ותק מעל חמש שנים חשבו שהילדים מעורבים בתכנון וביישום ההתערבות יותר מאנשי מקצוע ותיקים פחות. כמו כן, נשים חשבו כך יותר מאשר גברים ואנשי מקצוע מהתחום הטיפולי יותר מאשר אלה שאינם עוסקים בתחום הטיפולי. עוד נמצא קשר חיובי מובהק בין תפיסות אנשי מקצוע ביחס להשתתפות ילדים בקבלת החלטות בענייניהם לתפיסתם ביחס לשביעות הרצון של הילדים. ייחודו של המחקר הוא בתרומתו לגוף הידע על האופן שבו אנשי מקצוע תופסים את מצבם של ילדים השוהים במרכזי חירום, ובתרומתו לפיתוח מודלים של שיתוף ילדים והעלאת שביעות רצונם. (מתוך המאמר)