Abstract
מדין תורה, אישה נידה אסורה לבעלה שבעה ימים ומיד לאחר מכן, אם פסק זוב דמה, טובלת היא ונטהרת, בין אם ראתה דם יום אחד ובין אם ראתה שבעה ימים. רק במקרים מסוימים, אישה שראתה דם נחשבת לזבה והיא יכולה לטבול רק שבעה ימים אחרי תום ימי ראייתה. במילים אחרות, מדין תורה אישה נידה יכולה לטבול מיד לאחר שפסקה מלראות דם. חז"ל החמירו בדיני נידה וקבעו שכל אישה הרואה דם תיחשב לספק זבה ועליה להמתין שבעה ימים תמימים לאחר שפסקה מלראות דם, ורק אז תוכל תטבול. מלבד האיסור העקרי של קיום יחסי אישות בימי נידותה של האישה, קיימות חובות הרחקה נוספות בין בעל לאישתו בימים אלו והם נדונו במשנה ובתלמוד. לדברי אחד מחכמי אשכנז הראשונים יש הבדל משמעותי להלכה בין ההרחקות הנדרשות בשבעת הימים הראשונים לנידותה של האישה, האסורים מדין תורה ובין ההרחקות בימים שלאחריה (ימי ליבון), ימים שהאישה אסורה להיטהר בהם רק מדברי חכמים. המאמר עוסק בהשתלשלות ההלכתית של סוגיה זו.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 233-254 |
| Number of pages | 22 |
| Journal | תרביץ: רבעון למדעי היהדות |
| Volume | 76 |
| Issue number | 1-2 |
| State | Published - 2007 |
IHP publications
- IHP publications
- טהרת המשפחה
- Purity, Ritual -- Judaism
- טבילה (יהדות)
- Mikveh
- תלמוד בבלי. כתבות
- Talmud Bavli -- Ketubbot
- דיני אישות ומשפחה
- Domestic relations
- מנהגים יהודיים
- Judaism -- Customs and practices
RAMBI Publications
- Rambi Publications
- Purity, ritual (Jewish law)
- Jewish law -- History
- Women in rabbinical literature
- Women (Jewish law)