שבעה נקיים: פרק בתולדות ההלכה

Research output: Contribution to journalArticlepeer-review

Abstract

מדין תורה, אישה נידה אסורה לבעלה שבעה ימים ומיד לאחר מכן, אם פסק זוב דמה, טובלת היא ונטהרת, בין אם ראתה דם יום אחד ובין אם ראתה שבעה ימים. רק במקרים מסוימים, אישה שראתה דם נחשבת לזבה והיא יכולה לטבול רק שבעה ימים אחרי תום ימי ראייתה. במילים אחרות, מדין תורה אישה נידה יכולה לטבול מיד לאחר שפסקה מלראות דם. חז"ל החמירו בדיני נידה וקבעו שכל אישה הרואה דם תיחשב לספק זבה ועליה להמתין שבעה ימים תמימים לאחר שפסקה מלראות דם, ורק אז תוכל תטבול. מלבד האיסור העקרי של קיום יחסי אישות בימי נידותה של האישה, קיימות חובות הרחקה נוספות בין בעל לאישתו בימים אלו והם נדונו במשנה ובתלמוד. לדברי אחד מחכמי אשכנז הראשונים יש הבדל משמעותי להלכה בין ההרחקות הנדרשות בשבעת הימים הראשונים לנידותה של האישה, האסורים מדין תורה ובין ההרחקות בימים שלאחריה (ימי ליבון), ימים שהאישה אסורה להיטהר בהם רק מדברי חכמים. המאמר עוסק בהשתלשלות ההלכתית של סוגיה זו. Refereed/Peer-reviewed
Original languageHebrew
Pages (from-to)233-254
Number of pages22
Journalתרביץ: רבעון למדעי היהדות
Volume76
Issue number1-2
StatePublished - 2007

IHP publications

  • IHP publications
  • טהרת המשפחה
  • Purity, Ritual -- Judaism
  • טבילה (יהדות)
  • Mikveh
  • תלמוד בבלי. כתבות
  • Talmud Bavli -- Ketubbot
  • דיני אישות ומשפחה
  • Domestic relations
  • מנהגים יהודיים
  • Judaism -- Customs and practices

RAMBI Publications

  • Rambi Publications
  • Purity, ritual (Jewish law)
  • Jewish law -- History
  • Women in rabbinical literature
  • Women (Jewish law)

Cite this