Abstract
יום הצהרת בלפור נחגג ביישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי מדי שנה; עם הקמת המדינה הפסיקו לציינו. בעקבות הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים החליטה הממשלה לציין באופן חגיגי מלאת יובל שנים להצהרה, ולחבר זאת לאירוע היסטורי נוסף — שבעים שנה לכינוס הקונגרס הציוני הראשון בבזל. החגיגות ציינו גם את יום השנה ה־ 15 למותו של חיים וייצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישראל והמנהיג הציוני המזוהה יותר מכול עם הצהרת בלפור. מאז, כאמור, היום לא נחגג. עם זאת, מקומו בנרטיב הציוני, כפי שבא לידי ביטוי בספרי לימוד להיסטוריה של בתי הספר, נשאר מרכזי. שלוש מטרות עיקריות למאמר זה: לנתח את הצורך לחגוג מחדש באופן ממלכתי אירוע שנעלם מנוף החגים דווקא בעיתוי מסוים זה; לתאר את מהלכה ואת מאפייניה של החגיגה, אשר מארגניה קיוו להציגה כמפגן של אחדות לאומית; ולבסוף להסביר כיצד החג נדחק מהזיכרון הקולקטיבי או נשכח. מחקרים העוסקים בשאלות הנצחה בודקים בדרך כלל מדוע וכיצד נכנס חג מסוים לפנתאון הלאומי של עם. במאמר זה המחבר מציע לבדוק מתי הוא נשכח וכיצד. טענתו המרכזית היא שחג שוקע בתהום הנשייה או נדחק לשולי הזיכרון כאשר אין קונסנזוס בחברה לגביו, או כאשר הוא אינו ממלא את ייעודו המקורי. למעשה, כפי שהמחבר מראה במאמר, זיכרון ההצהרה היה נתון במחלוקת כמעט מראשיתו. יתרה מזאת, טקסי חגיגות היובל, שנועדו להפגין את אחדותה של האומה, חשפו את קיומן של כמה פרשנויות — נרטיבים, ליתר דיוק — של הסיפור ההיסטורי. (מתוך המאמר)
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 59-90 |
| Number of pages | 32 |
| Journal | ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל היסטוריה, תרבות, חברה |
| Volume | 17 |
| State | Published - 2010 |
IHP publications
- IHP publications
- Balfour Declaration
- Communist parties
- Festivals
- Herzl, Theodor -- 1860-1904
- Holocaust memorials
- Memorials
- Narration (Rhetoric)
- Religious Zionism
- Right and left (Political science)
- Rites and ceremonies
- Ultra-Orthodox Jews
- Zionism