Abstract
בשנים האחרונות עוברים מדיניות הענישה ויישומה בישראל שינויי עומק. לאחר מגמה של החמרה בענישה, ועלייה בשיעור הכליאה בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת, ניתן לזהות בשנים האחרונות שינוי מדיניות משפטי לכיוון השיקומי. שינוי מגמה זה מעורר את השאלה כיצד הפך השיקום להיות מוקד חשוב במערכת אכיפת החוק בישראל לאחר הדומיננטיות של שיח גמולי ומניעתי בראשית שנות ה-2000, שלכאורה שרויה עימו במתח. שאלה זו נבחנה באמצעות ניתוח מסמכי מדיניות, חקיקה ופסיקת בית המשפט העליון, כדי לעמוד על השיח השיקומי הקיים בישראל. במרכז המאמר ניצבת הטענה כי השיח השיקומי-משפטי בישראל מתאפיין בגמישות רבה. גמישות זו מאפשרת לשיקום להשתלב בשיח העונשי, ובכך מתרופף המתח בין ענישה לשיקום. תופעה זו באה לידי ביטוי בשני מישורים: ראשית, במישור יחסי הגומלין שבין שיקום ומניעה: גופים במערכת האכיפה מצדיקים את השיקום כאמצעי מניעתי בעיקרו, במקום להיות תכלית עצמאית מובחנת העומדת בפני עצמה; שנית, במישור יחסי הגומלין שבין שיקום וגמול: השיקום מאפשר לגופים במערכת אכיפת החוק לאמץ שיח מוסרי, המדגיש בהליך השיקומי את מערכת היחסים של עובר החוק עם נפגע העבירה ועם הקהילה, את הפנמת חומרתה ואת פיצוי נפגע העבירה–נתונים שהם בעלי חשיבות לשיח הגמולי. לבסוף נדונה משמעותה של מגמה זו לתאוריה ולמדיניות השיקום בישראל. (מתוך המאמר)
| Translated title of the contribution | The Relationships Between Rehabilitation and Punishment in the Israeli Criminal Justice System |
|---|---|
| Original language | Hebrew |
| Pages (from-to) | 139-159 |
| Number of pages | 21 |
| Journal | קרימינולוגיה ישראלית |
| Volume | י |
| State | Published - 2022 |
IHP publications
- IHP publications
- Crime prevention
- Criminals -- Rehabilitation
- Judicial discretion
- Law enforcement
- Punishment