"שליטה": פסיחה על שתי הסעיפים או שיווי משקל?

חברות מסחריות פועלות באמצעות החלטות המתקבלות על ידי בני אדם המצויים בעמדות מפתח בחברות. הדמות אשר לה מיוחס הכוח הרב ביותר בחברה ואשר נתפסת כגורם שעל פיו יישק דבר בה היא בעל השליטה. מי שצובר בידיו החזקה של אחוז גבוה ממניות החברה (ייבעלהמאהיי) נתפס גם כייבעל הדעה"י. כוח מיתולוגי זה המיוחס לבעל השליטה הביא לחששות מצטברים מפני אפשרויות פגיעתו הרעה בטובתם של החברה ושל יתר המשקיעים בה. לפיכך, ברבות השנים הוטלו בדין על בעלי שליטה הן מגבלות פעולה, מעורבות והחלטה בנעשה בחברה והן אחריות משפטית אישית בגין הפרת חובות מצידם או מצד החברות. במאמר זה אנו מעוררים חשש שהיחס בין שיעור החובות והמגבלות המוטלים על בעלי שליטה מחד גיסא לבין היקף הסמכויות והמעורבות שנותרו בידיהם מאידך גיסא אינו מאוזן. לשם כך אנו מחדדים תחילה את משמעותה והגדרתה של יישליטהיי ומעמיקים חקר בהבנת מהותה. כהמשך לכך אנו מציגים מקבץ של מגבלות פעולה ואחריות משפטית שהוטלו ברבות השנים על בעלי שליטה בחברות. המגבלות והאחריות הן פרי חקיקה, אסדרה ופסיקה. אנו טוענים כי המגמה הנמשכת של הכבדת עולו של הדין על בעלי שליטה וקיצוץ במרחב פעולתם עלולה להוציא את דיני החברות ואת תפקוד שוק ההון משיווי משקל. הכרסום בסמכויות בעלי השליטה מפחית את הביקוש בשוק לשליטה ואת יעילותה של השליטה כמנגנון בקרה על הנהלת החברה. אנו מתריעים אפוא מפני מגמה נמשכת זו, המתבצעת באפיקים של אסדרה ממוקדת של תחומים עסקיים ספציפיים (דוגמת התחום הפיננסי), מבלי להתבונן בהשפעה הכללית של הסדרה זו ובקשר שלה לדיני החברות במובנם הרחב. מעבר לכך, אנו טוענים טענה נורמטיבית, שלפיה הטלת אחריות נצברת על בעלי שליטה מבלי שנותרת בידיהם מבחינה משפטית סמכות רבה לניווט ענייניה של החברה אינה מוצדקת. כשם שאין לקבל סמכות ללא אחריות, כך אין להצדיק אחריות ללא סמכות. לאור זאת, אנו מציעים שני פתרונות אפשריים העשויים לתרום להשבת האיזון ושיווי המשקל הנדרשים בין סמכויות בעלי השליטה לבין אחריותם