שרידות יער אורנים על גבול המדבר בעקבות שנות בצורת קיצונית

תמותת עצים נרחבת נצפתה בקיץ 2010 ביער יתיר, בגבול תפוצת עצי היער, לאחר עשור שחמש שנים מתוכו שנות בצורת, וששתיים מהן רצופות. התמותה התאפיינה בתבנית של כתמי עצים מתים לצד עצים חיים. תבנית התמותה הובילה למחקר השוואתי ביער בין החלקה והעץ לשם זיהוי הגורמים המסבירים תופעה זו. מתוצאות המחקר עולה, כי לתנאי בית הגידול – של העץ הבודד או של קבוצת עצים – ישנה חשיבות גדולה לשרידות העצים בתנאי יובש; מיקום העץ בקרקע רדודה, סלעית ואבנית על בסיס סלע קירטון רך עדיף על מיקום בקרקע עמוקה על בסיס אבן גיר. בית הגידול המיטבי מאפשר שימור של לחות הקרקע, וכתוצאה מכך, את צבירת הביומסה ההכרחית לשרידות העץ. בחינה ממושכת של עצים סמוכים ברמות עקה שונות הראתה שתנאי בית הגידול משקפים הבדלים הן בפוטנציאלי מים שנמדדו טרום שחר הן בקצב גדילת העצים, דבר המצביע על ההטרוגניות בתת-הקרקע, שמובילה לתגובה שונה של עצים סמוכים לאותם תנאי אקלים. התוצאות מצביעות על כך שצפיפות העומד הממוצעת היא גורם משני מבחינת יכולות היער והתמודדותו עם בצורות, וכי השונות הגבוהה בתנאי בית הגידול מובילה ליכולת התמודדות שונה של העץ הבודד או קבוצת עצים עם אותם תנאי אקלים. בבואנו לבחון את משטר הטיפול ומדיניות הנטיעות העתידיות וכן את מצב היערות הנטועים באזורים שחונים, ניתן להשתמש בכלים שנרכשו במסגרת מחקר זה ולבחון את עמידותם של עומדי העצים תוך שימוש בהטרוגניות בתוך החלקה, ובעקבות הבנת ההטרוגניות – את התגובות השונות לבצורת של עצים שכנים. (מתוך המאמר)