שרפות ופשעים בשלהי ימי הביניים: כמה עדויות מספרות ההלכה

שריפות היו מאז ומעולם אחת הסכנות הגדולות ביותר לתושבי הערים באירופה. השימוש באש פתוחה במשק הבית, הבתים מעץ הבנויים בצפיפות והיעדרם של אמצעי כיבוי אש ראויים לשמם - כל אלה הביאו לכך שרשלנות לרגע בשמירה על האש עלולה היתה להביא בנקל לשריפה שאי אפשר לעוצרה ולנזקים עצומים. מטרת המאמר שלהלן היא להציג שלוש פיסות מידע חדשות העולות מתוך הספרות ההלכתית של תקופת ימי הביניים מארצות אוסטריה וגרמניה, והעוסקות בשריפות. פיסת המידע הראשונה מובאת ממקורות שנדפסו לפני זמן רב, אך טרם זכו לתשומת הלב הראויה, ושתי פיסות המידע האחרות לקוחות ממקורות שנדפסו רק לאחרונה. מקורות הלכתיים אלה מספקים מידע מרתק על החשש הגדול של יהודי אשכנז מפני שרפות ומפני פרעות העלולות לבוא בעקבותיהן, ועל אודות מעשיהם של עבריינים אלימים שפעלו בשולי החברה היהודית. עבריינים אלה לא עסקו בעבריינות רכוש קלה, אלא איימו על שכניהם כי ישרפו את בתיהם אם לא ייענו לדרישותיהם. במושגים של ימינו, אין ספק שהתואר הראוי להם הוא כנופיות פשע. מקורות הלכתיים אלה מציגים, אם כן, את הבעיות הקשות שגרמו השריפות ליהודי אשכנז בימי הביניים המאוחרים, בעיות שנוצרו משילובם הקטלני של שלושה גורמים: הסכנות של האש עצמה, הסביבה הנכרית העוינת, ומעשיהם הפליליים של עבריינים יהודים.