שרשרות הפסוקים בקדושתא והברכה הקדומה

ההשערה המרכזית העולה מן המאמר יסודה בהבנה שדמותה של תפילת העמידה הקדומה היתה מורכבת הרבה יותר מזו העולה בנוסחים העומדים לפנינו מתקופת הגניזה ואילך, ועיקרה בהנחת קיומם של פסוקים בברכות הקדומות, ובתוכן תפילת העמידה בשלב קדום מאוד של התהוותה. פסוקים אלה הוצבו, כפסוקים בודדים או בשרשרות קצרות, בסמוך למטבעות החתימה. השערה זו מספקת הסבר הגיוני לחידת הופעת שרשרות הפסוקים בקדושתא. היא אף מסייעת ביישובם הפשוט של כמה וכמה מקורות תנאיים ואמוראיים העוסקים בעינייני תפילה. ההיסטוריה של התפתחות תפילת העמידה מוצגת מעתה כמהלך סבוך ורב תהפוכות. הפסוקים נאבקו כביכול על קיומם, ואף כבשו בפינות ספורות את טופס הברכה כולו תוך דחיית נוסח הקבע שלצידם, אך מהלך זה, שכנראה לא היה לרוחם של החכמים, נעצר, והפסוקים גם איבדו את תפקידם הייחודי בסמוך לברכת העמידה. נוסחי קבע של מעבר החלו לחצוץ בינם לבין מטבעות החתימה, ובסופו של התהליך ויתרו כליל על הפסוקים. אין לדעת אם נוסח תפילת העמידה שלפנינו, בעיקר לימות החול, התפתח מן הנוסח המורכב, בעקבות נשילת הפסוקים שבו או שמא מקורו בנוסח קדום וקצר 'מעין שמונה עשרה'; ומסתבר שזה וזה הצטרפו בתהליך גיבוש התפילה. אבל כלל אחד ברור עולה מן הדברים: גם בנוסחי הקבע וגם בסוגי הפיוט השונים כרוכה הייתה העלמות הפסוקים בתהליכי קיצור. נשילת הפסוקים מתפילות הקבע גברה בתפילות שברכותיהן נוסחו בקצרה, שעה שבברכות שהיקפן רחב, נטו להשאירם. גם בפיוטים נותרו הפסוקים על כנם בסוגי פיוט שנטו להתרחבות, והבולטים שבהם הם הקדושתא, היוצרות לשבתות ולחגים וברכות המזון המפויטות, ואילו בסוגי פיוט שהעמידו קטע קצר כנגד כל ברכה, כשבעתא, קרובת הי"ח, פיוטי מעריב והיוצרות לימות החול נעלמו הפסוקים.