תולדות ההלכה והופעת ההלכה

השוואת המסורות המצויות בידינו מימי הבית השני להלכה במשנה, בתוספתא ובמדרשי ההלכה, מצביעה על חידושים מפליגים שהתחדשו בשדה ההלכה בבתי המדרש של החכמים, אולם העיון בתולדות השינויים המסוימים הללו מכסה לעיתים על תמורה בעלת משמעות מרחיקת לכת, והיא עצם עלייתה ויצירתה של ההלכה. המקורות התנאיים חושפים אמנם מרחב מקיף של תמורות, מדיני השבת ועד למיתות בית דין, אולם מעבר לכך הם מעידים על משהו בסיסי יותר, והוא תופעת המעבר ממצווה להלכה. ספרות בית שני לגווניה - הספרים החיצוניים, מגילות מדבר יהודה, כתבי פילון ויוסף בן מתתיהו - משופעת במסורות משפטיות שונות, אולם נעדרת ממנה יצירה הדומה ליצירה הלכתית. המעבר ממצווה להלכה הינו יצירה ייחודית, הכוללת את הופעת ההלכה המתממשת במשנה. המשנה אפוא לא רק מסמנת תמורות בתכני ההלכה, היא מסמנת את הופעת ההלכה עצמה. אם נקבל אפיון זה של ההלכה, ניתן יהיה לומר שההיסטוריה של ההלכה מתחילה מן החכמים ואילך. בכל התקופה שקדמה לחכמים אין להלכה היסטוריה, משום שהיא לא הייתה קיימת לפני הופעתה בעולמם של החכמים. הופעת ההלכה בתחומים אלה אצל החכמים אינה תוצר של תהליך איטי של הצטברות הוראות מתמשכת שראשיתה בספרות בית שני, אלא מפנה דרמטי המשקף רגישות דתית חדשה ושינוי בסיסי ביחס אל התורה. המאמר מתייחס לשאלה מהי המשמעות הדתית של התופעה הזאת ומנסה להעלות השערות שונות לרקע צמיחתה. נסיונו של המחבר לשרטט את התשובה לשאלה איך נוצרת הלכה יסתייע בניתוח קרוב יותר של מסכת פאה.