Abstract
החובה לנהוג בתום לב נחשבת אחת הסוגיות המשפטיות המרכזיות והמשפיעות של זמננו, במשפט הפרטי בכלל ובדיני החוזים בפרט. ברם דומה כי היקף הכתיבה בתחום עומד ביחס הפוך למידת הבהירות שהושגה בנוגע למשמעותו של המושג; אלפי העמודים שהצטברו לא הצליחו לפזר את הערפל מסביב לשאלה: תום לב מהו. מאמר זה מוקדש לעיון בהיבט המושגי והמינוחי של תום הלב, כלומר משמעותו של המושג וזיקתו למטבע הלשון שנבחר לייצגו. במוקדו השוואת דרכיהן המינוחיות השונות של שתי שיטות משפט החולקות שפה משותפת – המשפט הישראלי והמשפט העברי – וזאת לאור דילמות מושגיות העומדות במוקד הדיונים על עקרון תום הלב. עמידה על היחס הפנימי ועל "חלוקת העבודה" שמקיימים שני המונחים שקבע בהקשר זה המשפט העברי ("ועשית הישר והטוב" "וכופין על מידת סדום") בינם לבין עצמם, ושבינם לבין המונח הישן-חדש שיצר המשפט הישראלי ("תום לב"), תסרטט תמונה מקיפה של המארג המושגי-מינוחי המורכב שהעברית מציעה לנו, ושאנו עדיין רחוקים מלמצותו. (מתוך המאמר)
Original language | Hebrew |
---|---|
Pages (from-to) | 603-651 |
Number of pages | 49 |
Journal | משפטים |
Volume | מ"ה |
Issue number | 3 |
State | Published - 2016 |
IHP publications
- IHP publications
- Abuse of rights
- Contracts
- Good faith (Law)
- Jewish ethics
- Jewish law
- Law -- Israel
- Talmud Bavli