Abstract
ג'האד והקרבה עצמית היו לאתוס מכונן של האסלאם הפלסטיני בזירת העימות עם ישראל בסופה של המאה העשרים. הם שימשו חלק בלתי נפרד מ'פוליטיקה של זהות', הקוראת את העבר מבעד למנסרה של המצוקות והדילמות בהווה. בעצם מעשה ההקרבה בשם ציווי מוסרי עליון הייתה העברת מסר דרמטי לגבי אופי המאבק בפלסטין, כסכסוך דתי-תרבותי לא פחות מאשר טריטוריאלי. האלימות האסלאמית נגד ישראל נועדה להחדיר ממד של קדושה לחיי החולין של הקהילה, אך גם להעניק ייצוג אפקטיבי לאפשרות ההתנגדות בעידן הסכמי השלום, וכפועל יוצא לאתגר את אש"ף / הרשות הפלסטינית. במוקד המאמר מבקש המחבר לנתח מסמך רעיוני שפורסם על ידי תנועת "הג'האד האסלאמי" בחודש יוני 1988, ובו הונחה למעשה התשתית האידאיולוגית ל'מות הקדושים' בפלסטין.
| Original language | Hebrew |
|---|---|
| Pages (from-to) | 81-114 |
| Number of pages | 34 |
| Journal | היסטוריה: כתב-עת של החברה ההיסטורית הישראלית |
| Volume | 16 |
| State | Published - 2005 |
IHP publications
- IHP publications
- Arab-Israeli conflict -- Religious aspects
- Intifada, 1987-1993
- Jihad
- Muslim martyrs
- Suicide bombings
