תקופת הנזירות והטקס שבסופה - עיון בפרשנות התנאית

הפרשיה בתורה שעוסקת בדיניו של מי שנזר לתקופה מוגבלת מחולקת לשני חלקים. החלק הראשון מגדיר את איסורי הנזירות, והשני מפרט את "תורת הנזיר", חלק הקובע בפרוטרוט את סדר עריכת טקס הסיום. מורכבותה של הפרשה עוררה בפרשנות המקרא את השאלה: מהו מוקד הנזירות? הרושם העולה הוא שתקופת הנזירות ואורח החיים הנהוג בה הפכו בפרשה זו למרכיב חלקי בלבד וכתקופה מקדימה לטקס שבתחומי המקדש. גם בספרות בית שני מתגלים בפנינו הנזירים רק בנקודה שבה הם נאלצים להביא את קורבנותיהם למקדש כדי להשתחרר מאיסורי הנזירות. המאמר מבקש להראות כי שאלת היחס בין תקופת הנזירות ובין טקס הסיום העולה הן במקרא והן בספרות בית שני, מצויה ברקע הדיונים התנאיים המרכזיים העוסקים בהלכות נזירות. לטענת המחבר, קריאה זהירה של המשנה ושל המקורות הסובבים אותה מצביעה על כך שזהו אחד מן הנושאים המצויים בשדרה המרכזית של מסכת נזיר.