תקצוב שירותי הרווחה ברשויות המקומיות

פרק זה בוחן את דפוסי התקצוב של שירותי רווחה ברשויות מקומיות בישראל. ממצאי המחקר המוצגים בפרק מלמדים כי בין יישובים יש פערים גדולים בהוצאה על רווחה למטופלים, והפערים בולטים במיוחד כשמשווים בין רשויות בעלות משאבים רבים לרשויות החלשות ביותר מבחינה תקציבית, ובין יישובים יהודיים ליישובים ערביים. פערים אלו קשורים להבדלים בין סוגי המטופלים ברשויות השונות, לדפוסי הטיפול השונים ולנכונות של יישובים חזקים יותר להגדיל את ההוצאה על רווחה מעבר להקצאה של משרד העבודה והרווחה. זאת ועוד, ככל הנראה הם נובעים גם מאי יכולתן של הרשויות החלשות להתחייב לממן את חלקן בטיפול חוץ-ביתי בעבור תושביהן, ובמחסור במוסדות חיצוניים המותאמים לטיפול בנזקקים ערבים. פערים אלו מגדילים את אי השוויון הקיים ממילא בחברה הישראלית ופוגעים באוכלוסייה המוחלשת ביותר. הממצאים הנוגעים לאי השוויון הטריטוריאלי בתחום הרווחה ולגורמים לו מחייבים שינוי במדיניות הקצאת המשאבים של משרד העבודה והרווחה לשירותי רווחה ברשויות המקומיות. מדיניות זו תצטרך להבטיח לנזקקים גישה שווה לטיפול, ללא קשר למקום מגוריהם. היא תצטרך גם להיות מותאמת להיקף הצרכים ברמת היישוב ולשוני במענים המוצעים לקבוצות אוכלוסייה שונות. (מתוך המאמר)