Abstract
במאמר זה דנה מחברת המאמר בכלי התרחיש (scenario) כטכנולוגיה של היערכות לאי-ודאות, הן בהמשגתה את העתיד והן בפעולתה המעשית, באמצעות ניתוח המקרה של תרגילי היערכות לאומיים מבוססי-תרחישים בישראל. כטכנולוגיה של אי-ודאות, התרחיש מספק דרך ייחודית לחשוב על העתיד ולהתכונן אליו. התרחיש מבוסס על אירוע נבחר מתקבל על הדעת, שאינו זהה לאירוע מהעבר מחד גיסא ואינו מנסה לחזות את העתיד מאידך גיסא. אין התרחיש מכוון לעורר תגובות או למצוא פתרון לאי-ודאות העתידית, אלא מחולל בעצמו אי-ודאות. אי-ודאות זו היא תוצאה של ריבוי אירועים המעוררים בעיות חדשות שהמערכת נדרשת לחלץ וללמוד. כלומר: בשונה מהמאמץ של גישת הערכת הסיכונים לצמצם את האי-ודאות דרך תרגומה לאוסף של מקרים ידועים, קבועים וניתנים להערכה ולמדידה, בטכנולוגיה של האי-ודאות, ובפרט בטכניקת התרחיש, אין פותרים את האי-ודאות בנוגע לעתיד. לחילופין משתמשים בה כדי לחלץ בעיות ולא רק פתרונות. למעשה היא משמשת דפוס בחינה ופעולה אחר בנוגע לעתיד הלא ודאי. אם כן, טכנולוגיית התרחיש מתגלה כאמצעי חשוב בבחינת העתיד ובהיערכות לקראתו וכן ככלי מדיניות המופעל במצבי אי-ודאות.
Translated title of the contribution | Scenarios, Policy and Reality: The Case of Scenario-based Exercise |
---|---|
Original language | Hebrew |
Pages (from-to) | 97-120 |
Number of pages | 24 |
Journal | ביטחון סוציאלי |
Volume | 105 |
State | Published - 2018 |
IHP publications
- IHP publications
- Emergencies
- Emergency management
- Public policy
- Risk
- Risk management
- Technology
- Uncertainty