גמול רך

מאמר זה יבקש לחשוף, להמשיג ולנתח - לראשונה - מגמה שמסתמנת למן תחילת המאה העשרים ואחת בהתפתחות התיאוריה של הענישה. מגמה זו משתקפת בצמיחתן של גישות גמוליות אשר מגמישות את מושגי הגינוי והאשם, ומצדיקות התחשבות, במסגרת הערכת העונש המידתי, גם בנסיבותיו האישיות של הנאשם - כאלה שאינן קשורות לחומרת העברה בנסיבות ביצועה, כמקובל על-פי עקרון הגמול הקלסי. גישות אלה מתאפיינות אפוא באינדיווידואליזציה של הענישה הגמולית. במאמר זה נכנה אותן בשם הקיבוצי "גמול רך". מחד גיסא, הגמול הרך חולק עם הגמול הקלסי שימוש ברטוריקה של צדק, התמקדות בהערכה מוסרית של חומרת העברה בנסיבותיה והקניית חשיבות עיקרית לשמירה על מידתיות. מאידך גיסא, הגמול הרך חולק עם הגישה התועלתנית (שיקום, מניעה והרתעת היחיד) את האפשרות להביא בחשבון בעת גזירת הדין - נוסף על חומרת העברה בנסיבות ביצועה - גם שיקולים צופי פני עתיד שעניינם חוויותיו או נסיבותיו האישיות של הנאשם. צמיחתו של הגמול הרך משתקפת, בין היתר, גם בניתוח ובהמשגה של מנגנונים תועלתניים במקורם - דוגמת צו מבחן, שחרור על-תנאי ממאסר,שיקום בקהילה או הליכי צדק מאחה - ככאלה שמוצדקים על בסיס גמול, במנותק מתחשיבים תועלתניים של שיקום או מניעה. המאמר מבקש לערוך ניתוח כולל של גישת הגמול הרך, להציע הסברים אפשריים להתפתחותה, ולהעריך את משמעויותיה האפשריות בשדה הענישה במאה העשרים ואחת. (מתוך המאמר)